(המאמר כתוב בלשון נקבה, אך מתייחס לכל המגדרים)
מרגישה שאת מדברת, מסבירה, מבקשת – וכלום לא עובר?
הילדים עונים בחזרה, מתווכחים, מתעלמים – ואת מותשת.
זה לא שאין גבולות. זה לא שאין כוונה טובה.
אבל משהו שם… פשוט לא עובד. מה אם השינוי מתחיל בכלל מהמילים? לא תיאוריה. לא הרצאות.
משפטים מהחיים. עם פתרונות מניסיון אישי.
למי זה מתאים?
🔹 להורים לילדים בגילאים השונים כולל מתבגרים.
🔹 למי שמרגיש שהוא מדבר המון – ולא באמת נשמע.
🔹 למי שמחפש שינוי בלי להפוך את כל הבית.
🔹 להורים שרוצים יותר תקשורת – ופחות מאבקים.
אז נתחיל:
מילים מכלילות:
מה כדאי להגיד במקום: "תמיד אתה מתווכח!"
"אתה אף פעם לא שומע אותי!"
אלה משפטים שיוצאים מהבטן, מהתסכול. אבל הם לא פותחים שום דלת וסוגרים כל אפשרות להקשבה או לשינוי.
ומה במקום?
🔹קרה שוב שקשה לנו להסכים
🔹 שמת לב שלא שמעת?
כשאתם בוחרים שפה מדויקת ולא שיפוטית – אתם יוצרים דיאלוג.
גם עם הילדים. גם עם עצמכם.
למה שאלת "למה"?
"למה עשית את זה?!"
"למה אתה תמיד מתווכח?!"
"למה לא שמת את הגרביים במקום?"
המילה למה היא סקרנית. בוחנת איך הסביבה מתנהלת (למה ההורים הולכים לעבודה, למה כדאי לי לאכול ירקות). פעמים רבות כששואלים ילד "למה" היא מגיעה מתוך כעס או האשמה (אין תשובה נכונה שתתאים) הילד שומע איום .
וכשהוא שומע איום – הוא עובר למגננה. ומשם... כבר קשה להגיע לשיחה אמיתית. אפשר לשאול אחרת:
🔹 מה גרם לך לעשות את זה?"
🔹 אני סקרנית להבין מה קרה שם."
🔹 איך זה הרגיש לך ברגע הזה?"
למה סקרנית פותחת דלתות. למה מאשימה – סוגרת אותן.
כמה "לא" זה יותר מדי...
"לא עכשיו"
"לא לרוץ בבית"
"לא על הספה!"
כש"לא" נאמר שוב ושוב – המילה "לא" נשחקת ונעלמת. הילדים מפסיקים לשמוע, לפעמים גם מפסיקים לנסות.
מה אפשר במקום?
🔹 "אחרי ארוחת הערב נדבר על זה."
🔹 "בסלון אנחנו יושבים. כשתרצה לקפוץ – נצא למרפסת."
🔹 "עוד מעט נצא למגרש – שם תוכל לרוץ כמה שתרצה." ככל שאומרים פחות "לא" – כך הוא נשמע יותר כשבאמת צריך.
מה משמעות המילה "מסכן" מסכנות או התמודדות?!
"מסכן, אין לו עם מי לשחק"
"אל תכעס עליו, הוא רק ילד... מסכן." המילה "מסכן" נשמעת כמו חמלה – אבל לפעמים היא עטופה ברחמים, מורידה אמונה, ומשדרת חוסר מסוגלות. מה אפשר במקום?
🔹 זה באמת לא פשוט – אני רואה שהוא מתמודד."
🔹 יש לו קושי, אבל הוא יגדל מתוכו."
🔹 אני שם לצדו, גם כשקשה."
ילד שמרגיש שמאמינים בו – יאמין גם בעצמו.
ילד שמרגיש שרואים אותו כמסכן – עלול לוותר לעצמו.
מה זה חמץ בריא ואיך הוא עוזר לנו?
שלישיית המילים שקופצת אוטומטית מהפה:
חייב, מוכרח, צריך – ראשי תיבות: חמ"צ
ומה במקום?
יכול, בוחר, רוצה, אפשר – ראשי תיבות: ברי"א
לדוגמה:
🔹 במקום: "אני צריך לצאת איתך עכשיו!" ניתן לאמר: "אני רוצה שנצא עכשיו."
🔹 במקום: "אתה חייב לסיים" ניתן לאמר: "אפשר לסיים עכשיו?"
כשהשפה שלכם בוחרת במקום לחייב – היא יוצרת אווירה אחרת בבית.
יותר רכות. יותר בחירה. יותר נשימה בהתחלה זה נשמע מאולץ ומלאכותי, עם הזמן, מתרגלים ונהיה טבעי.
לא נורא שאמרתם לא נורא
הילד נפל וקיבל מכה.
באינסטינקט, אומרים "לא נורא". גם כשהילד עצוב כי חבר שהזמין לא יכול לבוא אליו, התגובה לא תאחר להגיע: "לא נורא".
בשביל הילד זה כל עולמו, הגוף שלו, החברים שלו. בשבילו זה נורא. אתם ממרום גילכם וניסיונכם מבינים שאלו דברים חולפים ושזה באמת לא נורא וביננו, גם לא תמיד יש סבלנות באותו הרגע לעוד בכי תמרורים של הילד, רוצים להעביר הלאה, אולי גם קשה כהורים, להכיל את הכאב שלו...
מה כן: שיטת 3 השאלות שהתשובה להן היא חיובית:
"נפלת? "נבהלת?" כואב לך?
או: רצית ללכת לחבר? הוא לא הסכים? אתה עצוב/מתוסכל? הילד ירגיש שאתם מבינים אותו.
סביר להניח שירגע בקלות.
האם "תיזהר"! מונע נפילה?!
הילד רץ ליד נדנדות: "תיזהר!" כמו עם ה"לא נורא" אנו רגילים לצעוק את זה. האמת, כמה פעמים ממש נזהרתם בעצמכם ובכל זאת, הקיר "נתקל" בכם, שברתם צלחת וכו'? מה כן? לתאר ממה יש להימנע. מה צריך לעשות. למשל: תחזיק בשתי ידיים את הכוס, היא שבירה.
יש נדנדות, תרוץ באיזור של הדשא.
תסתכל לצדדים לפני שאתה חוצה את הכביש.
איך לעודד מלבד "כל הכבוד!"
לפעמים אין דרך טובה לעודד והמילה כל הכבוד שגורה. זאת לא טעות, ואין בכך פגיעה בילד. אך עדיף לעודד אותו בכך שמתייחסים לפעולה שביצע, למאמץ וגם מה זה גרם לכם להרגיש. כך הוא מרגיש שאתם רואים אותו באמת.
למשל: הילד התלבש לבד. שמתי לב שהתלבשת לבד ללא עזרה, אני גאה שאתה עצמאי.
ישבת בארוחה בלי לשחק עם האוכל, שוחחנו, ביקשת שנעביר לך את ה... זאת היתה ארוחה מאוד נעימה עבורי.
ביקשת בשקט עוד עוגיה וחיכית עד שאתן לך אותה.
התארגנת מהר בבוקר, זה עוזר לי להגיע לעבודה בזמן וברוגע.
לסיכום, במאמר הזה ראינו שדרך השפה את יוצרת מרחב שבו המילים שלך הן לא רק הוראות אלא גשר בינך לבין הילד שלך. מילים יכולות להרחיק או לקרב. ניסוח אחר משנה את התגובה, בחירה במילים שיוצרות שיתוף פעולה. את לא צריכה להיות מושלמת. רק לשים לב. לא מדובר בקסם, זוהי מיומנות נרכשת, וניתן להתאמן.
המילים שאת בוחרת, הטון שבו את מדברת, בגבול שאת מציבה.
קחי משפט אחד והתחילי ממנו. בהדרגה, תגלי שהילדים משתנים, כי את בחרת להשתנות. כי כשאת מחליפה מילה – התקשורת בבית כבר נשמעת אחרת.